כבחורה דתייה, תושבת תל אביב, אין לי שום כוונה שבעולם לכפות על אדם אחר את מערכת החיים שלי בניגוד לרצונו; בדיוק כפי שאני מבקשת ממנו

למה אנחנו מתקשים לפנות זמן למי שחשוב לנו באמת? למה הבוס בעבודה קודם להורים, והידידים בפייסבוק לחברים האמיתיים.

לא כל הערה במקום העבודה היא הטרדה מינית, אבל השאלה למה אנחנו לא יודעות פשוט לומר, לא!

אנחנו מבלים שעות ברשת החברתית מבלי שאף אחד מלבד אלוהים, יידע האם התגובה לפוסט של החברה הווירטואלית היא בזכות חכמתה או יופיה. מילא בני הזוג,